פסק-דין בתיק עד"י 2692/12

המשיב הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בשתי עבירות של פגיעה בסדר הציבורי וכן בעבירה שלישית של ניסיון להפרת הסדר הציבורי. כל העבירות עוסקות בפתיחה והשמשת קוי טלפון וכרטיסי סים בעבור אסירים ועצירים פלסטינים הכלואים בישראל. במסגרת הכרעת הדין זוכה המשיב מעבירה נוספת בעלת אופי דומה.

בעקבות הרשעתו נגזרו על המשיב 10 חודשים וחצי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

התביעה הצבאית טענה בפניי כי בית משפט קמא הקל יתר על המידה עם המשיב, ומן הראוי להחמיר באופן משמעותי בעונשו. התביעה הצבאית ביקשה להסתמך על ע"פ 2891/12 מדינת ישראל נ' רבעא (פורסם בנבו, 15.7.12) וטענה כי העקרונות המפורטים בו מלמדים על הצורך בהחמרה בעבירות אלה. הסניגור מצידו טען כי רמת הענישה בעבירות מסוג זה הינה חמישה עד ששה חודשים, ואין הצדקה להחמיר בעונשו של המשיב מעבר לעונש שנגזר עליו.

דיון והכרעה

לצערנו, מדינת ישראל סובלת מגלי טרור המכים ללא רחם באוכלוסייתה. עם השנים הוברר כי חלק מהטרור מאוכוון מתוך בתי הכלא, בין היתר תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים שונים ובכלל זה טלפונים סלולריים (ראו ע"פ 1076/95 מדינת ישראל נ' קונטאר פ"ד נ(4) 492; בש"פ 1716/11 חגאז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.3.11); בש"פ 9189/10 מסאעיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.12.10)).

עקב כך, יש צורך לנקוט באמת מידה מחמירה כלפי מי שנוטל חלק בשרשרת שמטרתה הסדרה והשמשת דרכי התקשורת בין פעילי הטרור המצויים בכלא לבין גורמים מחוץ לכלא.

בעניין רבעא, לעיל, נדונה רמת הענישה הראויה בעבירות של הברחת טלפונים סלולאריים לכלא בעבור אסירים ביטחוניים. המדינה טענה כי יש להחמיר בענישה בגין עבירות אלה, ועל כך ציין כב' השופט מלצר את הדברים הבאים (בפסקה 13):

"ערעור המדינה מבוסס, בעיקרו, על שאיפתה להחמיר בענישה בגין עבירות של ניסיון להחדרת טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים השוהים בבתי הכלא בישראל. עמדת המדינה היא כי יש מקום להכביד בענישה בגין עבירות מסוג זה - וגישה זו מקובלת עלי לחלוטין. המדובר בעבירות שאין צורך להכביר מילים אודות השלכותיהן הפוטנציאליות, הרות האסון".

וכב' השופטת ברק-ארז ציינה בפסק דינה באותו עניין (בפסקה 4):

"שימוש בטלפונים בבית הכלא מסייע לאסירים ביטחוניים לשמור על יכולת מבצעית גבוהה וכתוצאה מכך להוציא לפועל פיגועים. באמצעות המכשירים הסלולאריים מקיימים האסירים הביטחוניים קשרים עם תשתיות הטרור הקיימות וכן מקימים חדשות, כל זאת מתוך כותלי הכלא. בפועל, שימוש בטלפונים סלולאריים מאיין, לפחות באופן חלקי, את נוכחות החומות הבצורות של הכלא ועולם כמנהגו נוהג רק לכאורה. על רקע הדברים האמורים, ברור שהענישה במקרים מסוג זה צריכה להיות משמעותית"

דברים אלה יפים, לטעמי, ביחס לכל גורם בשרשרת שמטרתה השמשתם של הטלפונים הסלולאריים. יש לנקוט אמת מידה עונשית מחמירה הן לגבי מי שמבריח את הטלפונים הסלולאריים עצמם, הן לגבי מי שמבריח כרטיסי סים, והן לגבי מי שמשמיש את קוי התקשורת ומאפשר את השימוש בטלפונים הסלולאריים ובכרטיסי הסים שהוברחו לכלא. לנוכח הצורך להלחם מלחמת חורמה בתופעה מסוכנת זו, כבר עתה יש לומר כי העונש שנגזר על המשיב הינו עונש מקל.

עם זאת, בעניין רבעא נגזר עונש מאסר של 20 חודשים למי שהבריח 50 טלפונים סלולאריים - כמות שהוגדרה גם על ידי בית המשפט כ"שוברת שוויון". בית המשפט העליון בחר בעניין רבעא ברוב דעות שלא להתערב בעונש, הן מכיוון שנקבע שאין להעלות את רף הענישה באבחה אחת, הן בשל רמת ענישה שנקבעה לשותפיו והן בשל העובדה כי המשיב שם שיתף פעולה עם רשויות האכיפה, הסגיר את עצמו מיוזמתו והודה בביצוע המעשים. למען השלמת התמונה אציין כי דעת המיעוט בעניין רבעא סברה כי יש להחמיר בעונש ולהעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל.

במקרה שלפנינו, רמת הענישה שנקבעה אכן אינה גבוהה, ואינה תואמת את הצורך בהחמרה, אך אינני סבור כי המדובר בסטייה מהותית ממתחם הענישה, לנוכח הנסיבות הייחודיות למשיב שלפניי. כך למשל, בניגוד לעניין רבעא, המשיב נעדר עבר פלילי, ופעילותו לא הייתה השמשת עשרות קווים, אלא מספר מצומצם בלבד, שבודאי לא ניתן להגדירו כ"שובר שוויון". כמו כן, ובדומה לעניין רבעא, גם המשיב הודה בחקירתו, ושיתף פעולה עם הרשויות. לכך יש לצרף את המסקנה העובדתית של בית משפט קמא כי המשיב לא התכוון לפגוע בביטחון האזור.

אין ספק כי עניין רבעא חמור הרבה יותר מעניינו של המשיב שלפניי, ובאיזון שבין היקף המעשים ונסיבות הקולא האחרות עליהן עמדתי, דומני כי לא ניתן לומר שנדרשת במקרה זה החמרה כה משמעותית המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. אין תפקידה של ערכאת הערעור לשים את שיקול דעתה במקום הערכאה הראשונה, ועליה להתערב מקום בו המדובר בסטייה מהותית או קיצונית מהעונש הראוי. לנוכח נסיבות הקולא אותן פירטתי לעיל, ותוך השוואה לעניין רבעא, סברתי כי אין להתערב בעונש שנגזר. ודוק: נכון היה לגזור על המשיב עונש חמור יותר משנגזר עליו, אולם ההקלה שהקל עמו בית משפט קמא אינה כה קיצונית באופן המצדיק את התערבותי.

לפיכך, בסופם של דברים, החלטתי שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

בטרם סיום מן הראוי לחזור לדבריו של כב' השופט מלצר בעניין רבעא, בסיום פסק דינו, שנכון לאמצם גם ביחס לעבירות אלה המבוצעות באזור:

"עם זאת, ברצוני להבהיר ולהדגיש כי העונש שהושת על המשיב שבכאן אכן נראה כחורג לקולא מגזר הדין הראוי לעבירות שבגינן הורשע . רף הענישה בגין עבירות הדומות בנסיבותיהן לעבירות שביצע המשיב צריך, בעתיד, להיות גבוה יותר, באופן שיתן ביטוי של ממש להיבטים הביטחוניים הכרוכים בעבירות אלו ולהשלכותיהן החמורות האפשריות" (ההדגשה שלי - צ.ל.)

דברים אלה שנאמרו ביחס למי שביקש להבריח טלפונים סלולאריים, נכונים, כאמור, גם ביחס לגורמים אחרים בשרשרת שמטרתה מתן אמצעי תקשורת לאסירים ועצירים ביטחוניים.

ניתן היום, 18 בדצמבר 2012, ­­­­ה' בטבת התשע"ג, בפומבי ובמעמד הצדדים.